קבוצות בזמן מלחמה, היא סדרה שיזמה הוועדה המדעית של המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית, במטרה כפולה, מחד, לתת פלטפורמה לאנליטיקאים/ות מהמכון שניהלו, טיפלו, הדריכו קבוצות מאז ה 7 באוקטובר, להמשיג, לשתף ולדון בעבודתם. מאידך, להזמין מטפלים ומטפלות ואחרים העוסקים/ות בקבוצות להיחשף יותר אל החשיבה הגרופ אנליטית, אותה אנו רואים כרלוונטית ובעלת תרומה משמעותית, גם במצבי חירום ומשבר קטסטרופלי.
נזכיר שבאירופה, בתקופה שבה מספר האבדות במלחמות הוא הגדול בתולדות האנושות, מיליוני פליטים מפוזרים ללא קורת גג, הרס רב נוצר בעקבות הפצצות אוויריות בערים הגדולות, ביון ופוקס מציעים מרחב טיפולי חדש - מרחב לעבודה טיפולית קבוצתית.
האם אז, כמו בכאן ועכשיו שלנו, כמות הפצועים בגוף ובנפש לא הותירה הרבה ברירות והיוותה את אחד מהצירים שהולידו את רעיון הקבוצה הטיפולית?
או שמא הקבוצה הטיפולית היוותה המשך ישיר לחוויה הקבוצתית של החייל במלחמה, חוויה של לכידות, אל מול מצבי חירום.
בודאי שתוך כדי נחשפו ביון, ובעיקר פוקס, לשיקולים הטיפוליים, שמקבלים היום שוב משנה תוקף, הבדידות שהטראומה מייצרת מחד וחוויות ההשתייכות, והאחאות המרפאות שהקבוצה מייצרת,מאידך.
ואכן, המציגים והמציגות בסדרה העידו על התמיכה שהקבוצה ספקה למשתתפים ולמשתתפות, סיפרו על קבוצות שביקשו להמשיך גם אחרי שהזמן שהוקצב למפגשים הסתיים, תהו וחיפשו ללא לאות מה עוזר, איך לשלב שפות שונות שיעזרו לעבד חוויות ללא מילים, שאלו את עצמם שאלות על גמישות הסטינג והתאמתו, שתפו ברגשותיהם כמנחי הקבוצות עם חוויות לא פשוטות של חוסר אונים וחוסר ערך, לצד חוויה של סולידריות שהתפתחה ומעבר מ"אשמת הניצול" ל"חובת הניצול"[2], מדיבור מרוחק ומנותק, לעיבוד רגשות קשים של אובדן, פחד וכאב.
תודה מקרב לב לכול המציגים והמציגות על השיתוף, הכנות, הפתיחות, הנכונות לחשוב ביחד ולשתף בחומרים קשים, תודה על ההשקעה לכתוב ולהמשיג ולשים במילים חוויות חסרות מילים, תודה על המהלך הזה שאתם לוקחים ולוקחות על עצמכםן, שאותו אתם עושים/ות עבור כולנו. תודה לכול הקהל היקר שנכנס לזום, ישב, חווה וחשב איתנו, היה עד והשמיע הד.
אני מוצאת שהשיר היפה של נורית זרחי " זוכרת" מתאר בפיוט מקסים ומדויק מעט ממה שעלה במפגשי הסדרה, הנה קטע קטן ממנו:
" אני רוצה לדבר איתו" אומרת הילדה,
"באיזו שפה מדבר הפצע?"
" וידויית או בעלימות"
" זה בעברית?" שואלת הילדה
"בקוסמופוליטיות", פוער הפצע את פיו
"תשאלי אותי ישירות מה אני רוצה".
"טוב, מה אתה רוצה?" שואלת הילדה
"קהלה והיאחזות" , עונה הפצע,
" ושכלם יכירו בי וינפיקו לי תהודת חבר"
אנחנו מזמנים ומזמינות עוד ועוד חברים וחברות שלנו שישמשו לנו ואנחנו עבורם ל"תהודת חבר" ויצטרפו למפגש הבא של סדרה " קבוצות בזמן מלחמה" ,המפגש השלישי, שיתקיים ביום ששי 31.5.24.
חברי הועדה המדעית: איתן חנן, ד"ר עדו פלד, אפרת קולודנר, ד"ר נעמה צאן וסיגל פלינט - יו"ר.
[1] " נכנסנו מתחת לאלונקה- מחשבות גרופ אנליטיות לעת מלחמה" הוא שמה של אחת ההרצאות שניתנה בסדרה שהוצגה על ידי ד'ר שולמית גלר, ד'ר עינב קרניאל לאואר, וד'ר ערן שדך
[2] מהלך אותו מתארת פרופ' מרב רות באחת מההרצאות, העונה לשם זה, שנתנה במהלך המלחמה.
