מאמר חדש של אורית מס גולדמן יצא בגיליון ינואר של "בין המילים" - כתב עת לטיפול באמצעות אומנויות
האובייקט הפסיכודרמטי הפנימי:
הרהורים על הטכניקה והמהות של הפסיכודרמה בעקבות משבר הקורונה
אורית מתבוננת במפגשי ההוראה בתקופת הקורונה – משבר שבעקבותיו נדדה
הפסיכודרמה למרחב הווירטואלי ואילצה את המלמדים אותה והעוסקים בה להרהר בה מחדש,
הן בהיבטים טכניים והן במישורים של מהות. היא משתפת אותנו במפגש עם פניהם של
קבוצות סטודנטים מבעד לחלונות וירטואליים קטנים ומרובעים, סטודנטים שאת דמותם
המלאה אפשר היה רק לדמיין. המעבר לעיסוק בפסיכודרמה בלי במה, בלי פעולה קונקרטית
ובלי מגע פיזי נחווה תחילה כברירת מחדל לא מספקת, בבחינת הרע במיעוטו. אבל עם הזמן,
ההכרח נעשה להרגל, הפחד מהלא-נודע החל להתפוגג, ופסיכודרמות צצו להן בתוך אותם
חלונות קטנים, חרף כל המגבלות.
מצב מיוחד זה זימן התבוננות מחודשת במרכיבים שהופכים את העבודה הטיפולית
ֵ לפסיכודרמטית. עם השינוי בסטינג עלה צורך בשינוי גם של הטכניקות הקלאסיות,
כפי שהכרנו אותן עד אז. ההתאמות החדשות זימנו מחשבות על מהותה של הפסיכודרמה
ככלי טיפולי, ועל היסודות שבלעדיהם אין לה זכות קיום. מתוך כך עלתה השאלה: מהו
האובייקט הפסיכודרמטי הפנימי אצל אנשי מקצוע העובדים בתחום, אצל מטופלים בשיטה זו,
וכן בקרב אנשי טיפול ממתודות אחרות. המאמר מתבונן באופן מעמיק במושג האובייקט
הפנימי ובייצוגו הנפשי והאנליטי.
